זכות הקשיש לשיקום

הליך שיקומי נעשה לאחר שנגרם נזק כלשהו לאדם, במטרה להחזירו למצב תפקודי מקסימאלי, תוך כדי התחשבות בנזקים הבלתי הפיכים וביכולות האפשריות לכל חולה. זכות הקשיש לשיקום מעוגנת "בחוק בריאות ממלכתי", אשר נחקק בשנת 1994 ובתוספת חשובה לחוק זה אשר נוספה אליו בשנת 1996 ואומרת כי "כל אדם זכאי לקבלת טיפול שיקומי נאות.. ".

למרות שחלק מהאוכלוסיה המבוגרת מעדיפה לבחור באופן עצמאי את מיקום ואופן השיקום, האחריות החוקית על בחירות אלו, הינה של קופת החולים המבטחת. על פי חוק, יש צורך לבדוק מספר נושאים חשובים לפני מתן אישור לשיקום :

• הסכמה להליך שיקומי מצד החולה או אפוטרופוס אחראי.

• שלילת מצבים רפואיים אשר אינם מאפשרים התחלת תהליך זה. לרוב מצבים אלו הינם אקוטיים, כגון זיהומים חריפים, בעיות לבביות או ירידה קוגניטיבית חדה. בתום פתירת המצב, ניתן יהיה לבצע הערכה מחודשת של מצב החולה לשיקום.

• שיתוף פעולה מצד החולה. ללא שיתוף פעולה מלא בין החולה לצוות המטפל, יעילות תהליך זה יורדת בצורה משמעותית.

מתי עולה הצורך בשיקום בקרב האוכלוסיה המבוגרת?

הסיבות העיקריות לשיקום בקרב קשישים קשורות בעיקר לנזקים עצביים (נוירולוגים) ולבעיות שלדיות (אורטופדיות), אך בנוסף קיימים מספר גורמים חשובים נוספים :

• נזק עצבי – הסיבה העיקרית הינה שאירוע מוחי, אשר במרבית המקרים נגרם כתוצאה מחסימה של אחד מעורקי המוח. המצב מוביל לירידה באספקת החמצן לאיזורים במוח וכתוצאה מכך לסימנים כגון חולשה עד כדי שיתוק, אובדן יכולת הדיבור, חוסר שליטה על סוגרים ועוד.

למרות כי מרבית הנזק הינו בלתי הפיך, במקרים מסוימים ניתן בעזרת טיפול פיזיותרפי מתאים לחזור לרמת תפקוד תקינה. במרבית המקרים, נמשך שיקום נוירולוגי בין חודש לשלושה חודשים. במצבים בהם נראה כי קיים שיפור, אך יש צורך בעבודה נוספת עם המטופל, ניתן להאריך את זמן השיקום מעל לתקופה זו.

• נזק אורטופדי – הסיבה הנפוצה ביותר בקרב קשישים לסוג שיקום זה הינה שברים בירך. שברים אלו לרוב מתרחשים כתוצאה מנפילות קשישים (אשר שכיחות יותר בגיל זה). לאור העובדה כי צפיפות העצם בגיל המבוגר נמוכה יותר, לעיתים נפילות או חבלות קלות מאד עלולות להוביל לשברים.

שבר בירך מחייב במרבית המקרים תיקון באמצעות ניתוח, ולאחר מכן תהליך שיקומי לחיזוק מפרק הירך והשרירים הסובבים אותו. הליך שיקומי זה הוא לרוב קצר יותר ונמשך בין שבועיים לחודש. בחלק רב מן המקרים לאחר השיקום ובהנחה כי לא היה נזק קודם ניתן יהיה לחזור לתפקוד מלא.

• שיקום לב – מתבצע לאחר התקפי לב או ניתוחי לב פתוחים, ולמעשה נועד להקנות למטופל שינוי מהותי באורח החיים הכולל שינוי תזונתי, פעילות גופנית ועוד. מעבר לכך, בחלק גדול מן המטופלים קיים צורך לטפל בצד הנפשי הנובע מבעיות לב ובעיקר מהצד הטראומתי אשר התקף לב מותיר אחריו.
• שיקום זקנים שלקו בדמנציה ואלצהיימר – למרות סיכויי ההחלמה האפסיים נכון להיום, שיקום בזקנים אלו מסייע להם בתפקוד היומיומי בשאיפה לכמה שיותר זמן. כמו כן, השיקום עוזר לבני המשפחה להתמודד עם המצב כל שלבי המחלה.

מתי נעשית ההפניה לשיקום ?

הפנייה לתהליך שיקומי נעשית לרוב לקראת סוף האשפוז. לרוב תבוצע הערכה בבית החולים על ידי רופא מומחה בגריאטריה או בשיקום, לגבי מצב החולה וההמלצות להמשך טיפולו. הסברים על זכויות וההמלצות לגבי המשך הטיפול ינתנו על ידי בית החולים.

הודעה לגבי מועד השיקום  חייבת להינתן לחולה ובני משפחתו לפחות שני ימי עבודה מראש לצורך התארגנות הכרחית.  ניתן לבקש מקופת החולים המבטחת כי המוסד השיקומי יהיה קרוב לבני משפחתו של המטופל  במקרים בהם המטופל אינו מתגורר בסביבה קרובה אליהם.

מהן מסגרות שיקום האפשריות ?

שיקום בבית חולים – לרוב במחלקות שיקומיות או בבתי חולים מיוחדים אשר מיועדים לכך כמו לדוגמא בית לוינשטיין.  מצבים אשר דורשים סוג טיפול זה כוללים מצב רפואי מורכב, תנאים סוציאלים אשר אינם מאפשרים שיקום  בקהילה ועוד.

שיקום יומי –  החולה ממשיך להתגורר בביתו ומגיע מידי יום למסגרת השיקומית.

שיקום בבית החולה – צוות מטפל, בעיקר פיסיותרפיסטים, מגיעים לבית החולה. אפשרות זאת לרוב ניתנת במקרים בהם מצב החולה הוא יחסית אינו מורכב.

נופשון ציבורי – נופשון הוא מסגרת ארעית הפועל בבתי אבות ברחבי הארץ ומיועדת בין היתר גם לשיקום לאחר ניתוח או הליך רפואי מסויים.

כאשר ההליך אינו מבוצע במסגרת בית חולים או מוסד שיקומי, יצורפו לחולה מכתב שחרור והערכות שיקום מפורטות אשר נמסרות לרופא המשפחה לצורך המשך הטיפול בקהילה.

לקראת סוף השיקום תבוצע הערכה כוללת על השיפור במצב החולה והמשך המלצות לגבי הטיפול הדרוש.