פרקינסון

פרקינסון היא אחת מהמחלות הנפוצות בגיל השלישי ומהווה ביטוי לפגיעה במערכת העצבים. האזור שנפגע במחלה הוא אזור "הגרעינים השחורים" שבמוח, אשר משמשים כמנגנון בקרה לתנועת הגוף, באמצעות שחרור חומר שנקרא דופמין.

במצב של פרקינסון ישנו הרס משמעותי של תאי עצב באזור הגרעינים השחורים. הפגיעה בויסות הדופמין מובילה לחוסר שליטה בתנועות, שמתבטא ברעד ותנועות לא רצוניות, כמו גם במגוון של הפרעות תנועה אחרות. למידע נוסף – אתר פרקינסון בישראל

הגורמים למחלה הם מגוונים, ולא כולם ידועים. נראה כי חלק מן הגורמים הם גנטיים וחלקם סביבתיים- כמו הרעלות מסוגים שונים. ייתכן גם כי מקור המחלה הוא בשילוב של מספר גורמים.

תסמיני מחלת הפרקינסון

נראה כי המחלה מתחילה מתסמינים קלים, לעתים בקושי מורגשים, אשר יכולים להימשך במשך זמן רב. בין הסימנים המוקדמים:

• קושי בקימה מישיבה
• שינוי בכתב היד
• עייפות או תחושה כללית רעה
• רוגז לא מוסבר וכו'.

בהמשך ניתן להבחין ברעד בגפה בצד אחד של הגוף, בחוסר יציבות קל או בהבעת פנים קפואה. בהמשך הרעד מתפשט לגפה השניה באותו הצד ומאוחר יותר גם לשתי הגפיים הנוספות, עד שהחולה מתקשה לבצע פעולות עדינות ואפילו להחזיק משהו בידיים. הרעד ותנועות בלתי- רצוניות מתרחשים בעיקר בשעת מנוחה של הגוף, בעוד בשעת פעילות התנועות מתאפיינות באיטיות, בנוקשות רבה או באי יציבות. חוסר היציבות מביא לקשיים משמעותיים בתפקוד היום יומי, כמו גם הפגיעה ביציבה- ההליכה היא אחת היכולות שנפגעת באופן משמעותי, עד לכדי הזדקקות להליכון או לכסא גלגלים. לעתים מדובר על קפיאה באמצע ההליכה, לעתים על הליכה מהירה בצעדים קטנים ולעתים על נטייה למעידות.

תסמינים נוספים המאפיינים חולי פרקינסון קשורים לפגיעה בשרירי הפה, הלסת והבליעה- קשיים באכילה, הפרשה מוגברת מבלוטות הרוק, דיבור חלש ואיטי שאינו מובן. גם חוש הריח נפגע וכן עלולים לסבול מהזעה יתרה ומבעיות בשליטה בסוגרים.
אל התסמינים הגופניים הקשים מתלווים פעמים רבות הפרעות נפשיות כגון חרדה, דיכאון והפרעות שונות בשינה.

צריך לזכור שהמחלה אמנם מתקדמת אך התקדמותה היא לרוב איטית ונמשכת מספר שנים. הסימפטומים כמובן מחמירים עם הזמן וצריך להתכונן גם למצב סיעודי של ממש.

טיפול בפרקינסון

1. טיפול תרופתי- הטיפול התרופתי הניתן כיום פועל בעיקר על שחרור מוגבר של דופמין אל המוח או הארכת משך שהייתו בגוף כדי לשפר את בקרת התנועה. לטיפול התרופתי הצלחה לא מבוטלת בשיפור הסימפטומים השונים, אך אף תרופה לא מרפאת פרקינסון ולא מונעת התקדמות של המחלה, גם אם היא מואטת באופן משמעותי.

חשוב גם לזכור שלעתים לוקח זמן עד למציאת התרופה או המינון המתאים ולכן חייבים להיאזר בסבלנות. חלק מן התרופות מאבדות מיעילותן בשימוש ממושך ולכן בשלב מסוים של הטיפול נדרש מינון גבוה יותר או תרופה חזקה יותר כדי ליצור את אותה השפעה.

התרופה המוצלחת ביותר ככל הנראה לטיפול בפרקינסון היא Levodopa- חומר המסייע לתאים להגביר את ייצור הדופמין במוח. לעתים התרופה ניתנת בשילוב עם תרופה נוספת, אשר מעכבת את השפעת ה- Levodopa עד הגיעה באמצעות מחזור הדם אל המוח, וכך מונעת תופעות לוואי של התרופה על מערכות אחרות בגוף.

טיפול תרופתי ניתן גם לטיפול בסימפטומים משניים כמו דכאון או הפרעות שינה.

2. ניתוחים- ישנו ניתוח שמונע את תופעות הלוואי של ה- Levodopa וכך מאפשר שימוש ממושך בתרופה. ניתוח אחר כולל השתלת אלקטרודה אשר נשלטת ע"י החולה ומאפשרת שיתוק שרירים הפועלים בצורה לא רצונית.

3. פיזיותרפיה- פיזיותרפיה יכולה לסייע בשיפור השליטה על השרירים, היציבה ותיאום התנועה, גם אם לא להחזיר את רמת התפקוד המקורית.