חוק המתת חסד

נושא המתות החסד אצל חולים חשוכי מרפא או גוססים על ערש דווי מעורר דיון נוקב ורגשות עזים בכל רחבי העולם. ישנה דילמה הקשה בין כיבוד רצונו של אדם סובל לסיים את חייו על פי בחירותו, לבין קדושת החיים והתקווה לשיפור לא צפוי במצב הרפואי.
גם מדינת ישראל נדרשה לקבוע כללים ברורים ככל הניתן לביצוען של המתות חסד לפי רצון החולה.

בשנת 2005 בעקבות המלצות וועדה מיוחדת בראשות פרופ' אברהם שטיינברג, חוקקה הכנסת את חוק החולה הנוטה למות או חוק המתת חסד, המגדיר את המצבים בהם ניתן לבצע המתות חסד במדינת ישראל. החוק מפריד בין סיוע אקטיבי למתת אדם לבין סיוע פאסיבי.

במקרה הראשון מדובר בפעולה המסייעת למותו של אדם, כלומר סיוע להתאבדות, פעולה זו אינה כלולה בחוק ואינה חוקית בישראל. אולם החוק הישראלי מתייחס למספר סוגיות הכרוכות בהמתת חסד פאסיבית לאדם רצונית פאסיבית.

החוק מבדיל בין 3 מצבים רפואיים של חולה:

• חולה שאינו נוטה למות– חולה שעל פי הערכות יחיה עוד לפחות 6 חודשים.
• חולה הנוטה למות– חולה שעל פי הערכות לא יחיה יותר 6 חודשים נוספים. גם במקרה זה אסורה כל המתה אקטיבית של החולה. אולם, במידה והחולה הצהיר
  כי אינו רוצה שחייו יוארכו, יופסק כל טיפול מאריך חיים או ניסיונות החייאה. טיפולים כגון, ניתוחים, החייאות ודיאליזות, מופסקים בשלב זה. אולם החולה מחויב לקבל טיפולים במחלות נלוות ותרופות מקלות. מצב זה רלוונטי בעיקר לאנשים החולים במחלה סופנית כגון פרקינסון, אלצהיימר, סרטן ועוד.
• חולה בשלב הסופי– מצב קיצוני של חולה הנוטה למות בו לחולה נשארו פחות משבועיים לחיות והוא יכול להחליט על הפסקת טיפולים נלווים.

איך מגדירים חולה הנוטה למות?

אחת הדילמות המשמעותיות במצבים של הכרעה במצבו הבריאותי של החולה היא ההערכה לגבי הזמן הנותר לחולה לחיות ולסיכוי של החולה להמשיך ולחיות כנגד כל הסיכויים. הכרעה זו ניתנת בידי רופא מומחה המתייחס לשני מרכיבים בטרם הוא מאשר לחולה לבצע המתת חסד פאסיבית, כלומר הפסקת הטיפול התרופתי.

במרכיב הראשון הוא היכולת לטפל במצבו הבריאותי של החולה והסיכוי להחלים. רק במידה והרופא מעריך כי הסיכויים למציאת מזור למחלה הם קלושים, או לא קיימים, רשאי הרופא לאשר את המתת חסד. דילמה קשה עשויה להיווצר במידה וימיו של החולה ספורים, אך המחלה אינה חשוכת מרפא ויש לו סיכוי לשרוד.

מרכיב שני הוא משך הזמן שצפוי החולה לשרוד, סוגיה זו עשויה להיות אף היא בעייתי שכן לעיתים קשה מאוד לרופאים להעריך באופן מדויק את משך זמן החיים של החולה. חולה במחלה המוגדרת כחשוכת מרפא, אך אינו צפוי למות בששת החודשים הבאים לחייו, לא יקבל אישור להפסקת הטיפולים בו.

מקרה בעייתי נוסף עשוי להיווצר כאשר החולה אמנם מוגדר כנוטה למות, אך דעתו אינה צלולה וקשה להעריך אם הבקשה להמתה היא אכן רצונו האמיתי. חולים סיעודיים בעיקר תשושי נפש אינם יכולים לבקש המתת חסד.

הכנת צוואה והועדה לטיפול בחריגים

במידה ומדובר במקרים חריגים רשאי מנכ"ל משרד הבריאות למנות וועדה מיוחדת שתכריע בסוגיות העומדות על הפרק. הוועדה כוללת אני מקצוע מתחומי הרפואה, פסיכולוגיה, משפטים ופילוסופיה.

אדם שרוצה לוודא שלא יגיע למצב בו היכולת להחליט על גורלו נלקחת מידו מסיבה כלשהי, יכול להכין הוראות למקרה בו יגיע למצב של מחלה קשה. ניתן לערוך צוואה מבעוד מועד המגדירה מהו המצב בו מבקש האדם להפסיק את הטיפול בו. האדם צריך להגדיר מצב בו הוא סובל באופן משמעותי ומבקש להפסיק את הטיפול (בהתאם להנחיות החוק).