דמנציה

דמנציה (בעברית: שטיון) היא מושג המתאר אוסף של תסמינים הקשורים לירידה מתמשכת של תפקודו התקין של המוח. ירידה זו בתפקוד התקין מתבטאת בליקוי באופן החשיבה, ביכולת הזיכרון, ההבנה, התקשורת ושיקול הדעת. לאנשים שנפגעו מדמנציה יש קושי ליצור יחסים נורמאליים עם בני אדם נוספים וקושי לשלוט ברגשות. לאנשים אלו נטייה גבוהה לעצבנות, הזיות ובעיות התנהגותיות אחרות.

שכיחות הדמנציה

דמנציה מתרחשת לרוב אצל בני 65 ומעלה, וככל שהזקנה מתקרבת, הסיכוי לפתח את המחלה גדול יותר, עד כדי כך שבגיל 85 ומעלה, הסיכוי להתפתחות המחלה הוא מעל 20%. אך, למרות שדמנציה נפוצה יותר אצל קשישים, חשוב לדעת כי לא מדובר בחלק הכרחי לתהליך ההזדקנות.

סימפטומים ותסמינים נפוצים

ירידת היכולת הקוגניטיבית של חולה דמנציה מתרחשת בשלבים, ומתבטאת, בהדרגה, בהופעת סימפטומים קלים, בינוניים וקשים. בין הסימפטומים הנפוצים של דמנציה: דיכאון, נדודי שינה, ירידה בתיאבון ואובדן משקל, פרנויות, הזיות, מחשבות שווא ועוד.

בשלב המתון והקל של המחלה יתכנו תסמינים נוספים כגון: אובדן הזיכרון לטווח קצר, קשיים בהתבטאות, קושי בזיהוי אובייקטים, ליקוי בביצוע פעולות מוטוריות, קושי בהתארגנות, אדישות, קשיי התמצאות בסביבה הרחוקה, עצבנות, עוינות ושיקול דעת לקוי או שונה מהרגיל. בשלב זה, החולה יכול עדיין להתנהל באופן רגיל בביתו, ולבצע פעולות שגרתיות, אך הוא מתקשה, בעיקר, בלקיחת יוזמה ובניהול תקשורת תקינה ולא מבולבלת עם סביבתו.

בשלב הבינוני, מתקשים החולים בביצוע פעולות יומיומיות פשוטות כגון אכילה, רחצה, החלפת מצעים, עשיית צרכים וכד’. חולים אלו נוטים לשכוח היכן הם נמצאים ומתקשים למצוא את עצמם אפילו בסביבה המוכרת להם (כמו חדר השינה או המקלחת). חולים אלו נוטים לנפילות ותאונות, כמו כן, הם מתקשים בלמידת מידע חדש ונוטים לעצבנות, נדודי שינה, כעסים, חשדנות, אנוכיות, אלימות ונוקשות. בשלב זה, היכולת התקשורתית הופכת לקויה במיוחד, והחולים מתקשים בזיהוי האנשים הקרובים להם ולעיתים קרובות הם חושדים בטיב רצונותיהם.

בשלב האחרון, החמור ביותר, החולים אינם מסוגלים לבצע, ללא סיוע, פעולות יומיומיות פשוטות ביותר, הם אינם מסוגלים לזהות את בני משפחתם, והם מאבדים גם את הזיכרון לטווח הארוך. חולים אלו לא מסוגלים לשלוט על צרכיהם, לא מסוגלים לנשום באופן טבעי, לא מסוגלים לדבר ואפילו לא מסוגלים לשתות ולבלוע. קשיים אלו עלולים להוביל להתייבשות, זיהום בדרכי הנשימה והשתן ואפילו תרדמת ומוות. להרחבה – פורטל דמנציה ואלצהיימר –

אבחון דמנציה

כ-50% מהחולים בעלי פגיעה בזיכרון או פגיעה קוגניטיבית קלה עלולים לפתח דמנציה תוך 3 שנים, אך, נכון להיום, אין דרך לחזות אילו חולים יפתחו דמנציה ואילו לא. לכן, ירידה בזיכרון, למשל, לאו דווקא מצביעה על דמנציה, וכדי לאבחן דמנציה, יש צורך בהופעה של מספר תסמינים יחד.

רופא המאבחן דמנציה בודק את ההיסטוריה הרפואית של המטופל, מבצע בדיקה גופנית ונוירולוגית מקיפה, עורך לקשיש שאלון מיני מנטל ושולל גורמים שונים שעלולים לגרום לפגיעה קוגניטיבית אחרת כגון דיכאון, שימוש מוגבר בסמים או אלכוהול.

הגורמים לדמנציה

לדמנציה יש מספר גורמים וביניהם: מחלת אלצהיימר, גידולים סרטניים במוח, פגיעות ראש ושבץ. דמנציה יכולה להיגרם גם כתגובה לשילוב תרופות לקוי, לחוסרים תזונתיים, הרעלות, חוסר ממושך של חמצן המגיע למוח, דלקות שונות, הפרעות מטבוליות, התכווצות של האונות הקדמיות במוח ואפילו גנטיקה.

אופן הטיפול בדמנציה

לא ניתן לרפא דמנציה, ניתן אך ורק להקל על תסמיניה ולהאט את התקדמותה. הטיפול בדמנציה נעשה במספר אופנים עיקריים: טיפול תרופתי, טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי בתסמיני דיכאון והזיות, שימוש באמצעי עזר לזיכרון ותרגול קוגניטיבי.

אנשים חולי  דמנציה, זקוקים לרוב לטיפול יומיומי סביב השעון, ועזרה בביצוע פעולות יומיומיות כגון אכילה, רחצה, החלפת בגדים, בישול, ניקיון ועשיית צרכים, ולכן, על החולה להיות כל הזמן בסביבה תומכת ומקבלת, אשר מסוגלת לעקוב אחר תפקודו של הקשיש. בנוסף, מכיוון שהמחלה צפויה להידרדרות, יש לדון עם הקשיש, בשלב מוקדם ככל האפשר, על החלטות שונות כגון אופן הטיפול הרצוי לו, עריכת צוואה ואף פרידה.